בין הכאוס שהולך אצלי בתקופה האחרונה, דירה זוגיות לימודים מבחנים עבודה וכ'ו, החלטתי רגע לעצור.
אני עומד שעון על השיש במטבח, משלב את רגל שמאל מעל רגל ימין וברקע AC/DC מתנגנים בפול ווליום ב BoomBox שהתחשק לי לקנות בספונטניות היום בבוקר. ה1400 שקלים הכי מוצלחים שהוצאתי בזמן האחרון.
בעוד חודש נגמר הסמסטר הראשון, משמע מחכה לי תקופת מבחנים רצחנית. לא נורא. עברתי דברים גרועים יותר.
עברו שלושה חודשים מאז שקיבלתי הזדמנות להשתקם. הזדמנות שלקחתי אותה בשתי הידיים ולא הייתי מוכן לשחרר.
עובדה. הכיסא גלגלים שלי עומד מקופל בפינה בדירה שלי מאתמול אחר הצהריים.
אני פחות ופחות מוצא את עצמי משתמש בו, שזה משהו שלא העזתי, חצי שנה אחורנית, אפילו לחלום עליו.
הקביים הם החברים החדשים ההכי טובים שלי, ואני בסדר לחלוטין עם זה.
נפרדתי מה R6 השחור זהב שלי, שליווה אותי מהתאונה ועד עכשיו.
במקומו הגיע ה R1 בצבע הכחול האייקוני של ימאהה. שדרוג.
גבי ואני גרים ביחד, היא הביאה איתה את הגורת חתולים שלה.
הדהים אותי איך שני הכלבים שלי, שמעולם לא חלקו חדר משותף אפילו ל3 דקות רצופות עם חתול, קיבלו אותה יחסית בחמימות.
בורן נהם ונבח כמו הפסיכוטי שהוא, אבל פורגה לקחה את זה ממש באיזי. כנראה אינסטינקט אימהי כלשהו.
אתמול ראיתי את שלושתם ישנים בערימה. זה גרם לי לעצור ולחייך ועשה לי טוב על הלב.
המנהל שלי בעבודה כבר שבוע וחצי קם על הצד הנחמד שלו בבוקר. זה אמנם קצת מחשיד, אבל אני אהיה האחרון להתנגד לכך.
לפחות הוא חדל מלנסות לגרום לי לעבוד גם כשאני בבית.
הערב אני אפתח את העץ אשוח שלי.
לא נגעתי בארגז שלו מאז השנה החדשה של 2017.
ב3 השנים האחרונות, התבאסתי שאני פשוט לא אצליח לעשות את זה כמו שצריך וכמו שאני רוצה, בישיבה. אז לא עשיתי.
השנה זה שונה.
הינה אני כמעט סוגר 4 שנים של ללמוד לחיות מחדש.
בין הכאוס שהולך אצלי בתקופה האחרונה, דירה זוגיות לימודים מבחנים עבודה וכ'ו, החלטתי רגע לעצור.
אני עומד שעון על השיש במטבח, משלב את רגל שמאל מעל רגל ימין וברקע AC/DC מתנגנים בפול ווליום ב BoomBox שהתחשק לי לקנות בספונטניות היום בבוקר. ה1400 שקלים הכי מוצלחים שהוצאתי בזמן האחרון.
בעוד חודש נגמר הסמסטר הראשון, משמע מחכה לי תקופת מבחנים רצחנית. לא נורא. עברתי דברים גרועים יותר.
עברו שלושה חודשים מאז שקיבלתי הזדמנות להשתקם. הזדמנות שלקחתי אותה בשתי הידיים ולא הייתי מוכן לשחרר.
עובדה. הכיסא גלגלים שלי עומד מקופל בפינה בדירה שלי מאתמול אחר הצהריים.
אני פחות ופחות מוצא את עצמי משתמש בו, שזה משהו שלא העזתי, חצי שנה אחורנית, אפילו לחלום עליו.
הקביים הם החברים החדשים ההכי טובים שלי, ואני בסדר לחלוטין עם זה.
נפרדתי מה R6 השחור זהב שלי, שליווה אותי מהתאונה ועד עכשיו.
במקומו הגיע ה R1 בצבע הכחול האייקוני של ימאהה. שדרוג.
גבי ואני גרים ביחד, היא הביאה איתה את הגורת חתולים שלה.
הדהים אותי איך שני הכלבים שלי, שמעולם לא חלקו חדר משותף אפילו ל3 דקות רצופות עם חתול, קיבלו אותה יחסית בחמימות.
בורן נהם ונבח כמו הפסיכוטי שהוא, אבל פורגה לקחה את זה ממש באיזי. כנראה אינסטינקט אימהי כלשהו.
אתמול ראיתי את שלושתם ישנים בערימה. זה גרם לי לעצור ולחייך ועשה לי טוב על הלב.
המנהל שלי בעבודה כבר שבוע וחצי קם על הצד הנחמד שלו בבוקר. זה אמנם קצת מחשיד, אבל אני אהיה האחרון להתנגד לכך.
לפחות הוא חדל מלנסות לגרום לי לעבוד גם כשאני בבית.
הערב אני אפתח את העץ אשוח שלי.
לא נגעתי בארגז שלו מאז השנה החדשה של 2017.
ב3 השנים האחרונות, התבאסתי שאני פשוט לא אצליח לעשות את זה כמו שצריך וכמו שאני רוצה, בישיבה. אז לא עשיתי.
השנה זה שונה.