ואז הקסדה שלי קרצה לי.
ועוד אתמול בבוקר לפני הסופה, הספקתי לקחת את האופנוע לטיפול לפני הגשמים. הצמיגים חסינים להחלקות. (יחסית.)
ב3 בצהריים, אחרי קרוב לשעתיים וחצי - שלוש שעות של רכיבה רציפה, הגעתי לרמת הגולן.
שלג.
עצרתי באיזו צומת וביקשתי מחבורת חיילים שיתנו לי יד בלקנות חם צוואר (כמובן שאני נתתי להם את הכסף), טעות טיפשית. לצאת במזג אוויר הזה לרכיבה בלי משהו על הצוואר. אילץ אותי להיות בנתיב הימני על 60...
הם התלהבו מהאופנוע שלי עוד לפני שעצרתי, היה קל להבין את זה מהמבטים.
לא הבינו למה אני מתקדם אליהם ועוצר מולם.
היו מופתעים לחלוטין כשהבינו שאין לי שום יכולת לקום מהאופנוע, ואני דביל שיצא בשיא הסופה לא לבוש מספיק טוב.
המשכתי הלאה מהחבורת חיילים, נכנסתי לאחת הערים באיזור, אפילו לא שמתי לב לאיזו עיר.
הורדתי להילוך ראשון וטיילתי על 20-30 קמ"ש ברחובות(כבישים) המושלגים שלה.
עמד להגמר לי הדלק, איתרתי תחנה של דור אלון ועצרתי לתדלוק.
כל כך רציתי קפה או שתיה חמה אחרת, אבל לא היה אף אחד בחוץ שיכלתי לבקש ממנו עזרה ועבר עלי רגע מאוד סגרירי בלב שלי, כששוב נחתה עלי ההבנה שלעולם לא אהיה שוב עצמאי ב100%.
בעודי עומד ליד המשאבה בתחנת דלק עם המנוע של האופנוע מדומם, הסתכלתי על הרגליים שלי, על הקשירות שמחזיקות אותן צמודות לצדדים של האופנוע.
חייכתי לעצמי בתוך הקסדה, התנעתי את האופנוע ונסעתי כשהבטן שלי מתחננת למשהו חם והאגו שלי מאושר שלא ביקשתי עזרה מעוד מישהו היום.
סוג של ניגוד אינטרסים שכנראה היה אמור להגמר בצורה ההפוכה.
השעה כרגע 23:10, ואני עייף מידי בשביל להעמיד פנים שאני קולט את מה שאני מנסה ללמוד למבחן של מחר.
אפרוש לי לישון.
פייסל? לא פייסל?
אקים את עצמי מהספה, אוציא את הכלבה שלי לטיול לילה, אשטוף פנים ואז אחליט אם פייסל או לא פייסל.
אני מובטל.
אני רשמית מובטל.
לא הייתי מובטל בצורה רשמית מגיל 21, וגם אז זה היה בדיוק לשבוע וחצי מהיום שגזרתי חוגר ועד היום שהתחלתי לעבוד בתחנת דלק.
מדהים העולם שמחכה לחיילים משוחררים בחוץ..
הגשם שוב מתחזק. אני אוהב את זה.
;){kind=link}