אחרי כמה חודשים שלא אכלתי פיצה, או משהו כבד בסגנון פיצה
הקאתי הכל.
בקושי הספקתי להגיע לאסלה ולרכון מעליה כשהכל יצא כמו שזה נכנס.
מהקיץ ועד לעכשיו, הורדתי כמעט 18 קילוגרמים.
ממידה 30 (אפילו 32.) בג'ינס, ירדתי למידה 26 שזו המידה הכי קטנה בחנויות.
אני מרגיש טוב עם עצמי על זה. תמיד הייתי מידה 26 ותמיד זה אפילו היה מספיק גדול עלי כדי שאהיה מחוייב להסתובב עם חגורה.
השמנתי לאט ובהדרגה מהרגע שנכנסתי לכיסא הזה, ובקיץ האחרון קלטתי כמה שאני לא מאושר עם זה.
אז הכנסתי את עצמי למשטר תזונה קפדני, שאני לא מעז לסטות ממנו. ואם אני סוטה ממנו, אני מוצא דרכים להעניש את עצמי.
חזרתי להתאמן, גם עכשיו עם הרגרסיה בשיקום שלי אני מקפיד על 4-5 אימונים בשבוע.
אפילו אימוני רגליים אני מצליח לעשות, למען האמת.
זה שאני לא מרגיש את השרירים שלי ברגליים, לא אומר שעלי להזניח אותם.
אז אני חושב מחוץ לקופסה, מנסה ונופל ונכשל ומנסה שוב ובסוף מצליח למנוע מהרגליים שלי להתנוון לחלוטין.
ובכל זאת, אני אוכל פיצה ואני כועס על עצמי על זה.
עולה לי בחילה והדבר היחיד שאני מצליח לשמוע בתוך הראש שלי זה "ליאון, לך לשירותים להקיא. עכשיו."
שוב שוב ושוב.
אז זה מה שאני עושה.
ופתאום הבטן כבר לא מתהפכת לי, והראש מפסיק לכאוב, ונהיה לי קל יותר לנשום.
מצחצח שיניים, שוטף עם מי פה, ומבין כמה יותר נוח לי בבטן.
כוס תה קמומיל נענע, 1 וחצי סוכר.
פייסל.
פרק של סדרה רנדומלית.
הקיבה שלי מרוקנת מתכולתה וטוב לי.
טוב לי ללבוש חולצות XS - S
טוב לי ללבוש מכנסיים מידה 26
טוב לי שהשרירים שלי בולטים החוצה גם כשהם רפויים לחלוטין
טוב לי שאין לי גרם מיותר של שומן בגוף
טוב לי כשאני מקיא אחרי פיצה או אחרי המבורגר
טוב לי להיות זה שאוכל הכי קצת בחבורה
טוב לי להסתכל על עצמי מחליף חולצה מול המראה ולראות את הצלעות בולטות
טוב לי עם ההפרעות אכילה שלי שמלוות אותי ונשארות לצידי מגיל 12.
גם גברים סובלים מהפרעות אכילה.
הרבה יותר מנשים.
פשוט אותנו מלמדים מגיל 0 לעולם לא להתלונן, לעולם לא לדבר על מה מפריע לנו בנו.
אז עושים את זה בשקט.
בחטיבת ביניים מעמידים פנים שרגישים לחלב ומוצאים תירוצים לבקר בשירותים.
בתיכון האלכוהול אשם, כמובן. האלכוהול, והחברה, הבגרויות, האימונים למיונים ליחידות מובחרות..
בצבא זה האוכל המזעזע שעושה את רוב העבודה בשבילך, המרחק מהבית והמשפחה משפיע. אם אתה "מזליסט" אז תוכל להאשים את ההקאות בזה שיש לך סיוטים מהמבצע האחרון שיצאת אליו.
אחר כך זה שוב האלכוהול שמסתתרים מאחוריו, הוויד גם נכנס לתמונה.
עובדים במועדפת ויש לשטוף שירותים שהומסלים מזריקים בהם, אז הינה עוד תירוץ.
והם לעולם לא נגמרים.
אני מעולם לא הייתי שלם ולעולם לא אהיה שלם עם הגוף שלי.
אנשים פעם חשדו בי על זה, היו פעמים שידעו בוודאות.
היום? לאף אחד כבר לא אכפת, תכלס.
היום כל אחד בשלו ותכלס מעולם גם לא רציתי שיתנו לי יחס מועדף כלשהו בזמן שאני מחרב לעצמי את הקיבה.
אבל אני נשאר רזה.
השרירים שלי נשארים בולטים.
הבגדים שלי יושבים עלי בדיוק כמו שאני אוהב.
ילד שיטחי בן 17 הייתי, וילד שיטחי בן 17 נשארתי גם בגיל 27.
;){kind=link}