והריחוק החברתי
והבידוד
ושכולם עובדים קשה כדי לשמור על הראש מעל המים
אז אין זמן לשום דבר
ויש מזליסטים שלא נפגעו מהמצב
אבל הרצון שלי לחיות נעלם
מרגיש לבד ומנותק לחלוטין מהעולם
מנותק מאנשים שאני מכיר
מנותק מחברים
מנותק מהמשפחה
זה הכל ביחד
הקולות בראש ששומעים חזק יותר כי העולם פתאום על מיוט
לישון בלילות נהיה סיוט
כל דחף שהיה לי מרגיש רחוק כמו מעולם אחר
אני מסתחרר
ומתברבר
ומסתרר
ומסתבר?
שלא רק אני.
מרגיש שאין חמצן
וכל העולם נהיה קטן
נמחץ בין קירות שקופים
העוברים והשבים לא מתייחסים
מתייחסים ובוחרים שהם מתעלמים
מילים מפוצצות שלא מסבירות
ולא משקפות
ולא מנחמות
וכלל לא מובנות
שאיתן הם מנסים להגדיר ולהסביר
עד כמה אני לא תקין.
מוציא מאיות בלימודים שלמען האמת?
הרמה שלהם כמה רמות מתחתי
לפעמים אני שוכח איפה התחלתי
הסתבכתי
נפלתי
טיילתי
אבדתי
חיפשתי
מצאתי
שיחזרתי
ייצרתי
שברתי
ריסקתי
עצרתי
והמשכתי כאילו כלום.
פאק.
אוויר.
המילים שלי לא מתוחכמות
או מתחמקות
אין להן סדר מחשבתי
או סדר כללי
אז יש גם תקופות כאלה.
;){kind=link}