עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
בן 26
אגוצנטר ומונוגלומן, כנראה אפילו לא בצחוק
גר באיזה חור נידח בארץ שלנו
יוצא יחידה קרבית ששיבשה לי את השכל
גר שלוש דקות מחוף הים
ואם מתישהו יהיה לכם מספיק משעמם, בבקשה:
Leon.sun19@gmail.com
חברים
Barbie Blondushשומר האורThelsehaunted princessAliceמירים
הילדה עם העיניים הכחולותTrashyRomanceSpace Girlblogger ritשילהאחת שיודעת
מיכלIM ALMs.death
נושאים
אמא  (1)

יש (היה) לי אח גדול

25/03/2020 22:12
Lee.
זו הפעם הראשונה שאני אי פעם מודה במילים האלו, שאני בכלל אומר/רושם אותן. 
קוראים לו סטס (סטניסלב) והוא גדול ממני ממש בכמה חודשים. 
אבא שלי, שירקב ויתהפך בקבר שלו עד קץ הימים, היה האהבה הראשונה של אמא שלי, הם מעולם לא נישאו והשם משפחה שלי הוא של אמא שלי ז''ל.
הם הכירו מאז שהיו ילדים קטנים והם היו ביחד עד שהוא התפגר, ואחרי זה אמא שלי אספה אותי ואת עצמה, ועלינו לארץ כשהייתי בן 7. 
אז מאיפה אחי הגיע?
"אבא" שלי נהנה לבגוד באמא שלי. לא יודע מה גרם לאמא שלי להשאר איתו, כנראה פחדה לגדל אותי לבד. 
היא הייתה צעירה כשאני נולדתי, בת 18 בסך הכל. המשפחה שלה גירשה אותה מהבית שלהם בסנט פטרסבורג והיא עברה לגור איתו בוורקוטה, סיביר. המשפחה שלו עברה לסנט פטרסבורג כשהוא היה ילד וככה ההורים שלי הכירו.
הרבה אנשים, וזה מצחיק דווקא, חושבים לפעמים שאני אסייתי. 
אבל לא, אני חצי סיבירי. טונגוסקי יותר נכון. 
אחי לעומת זאת, טונגוסקי שלם. 

גיליתי על הקיום שלו רק אחרי שכבר עלינו לארץ.
אמא שלי ואמא שלו דיברו פעם אחת בטלפון, ומאז שנינו חלמנו להיפגש מתישהו.

עברו מאז 19 שנים, ועד היום לא נפגשנו.

היום גיליתי שהוא מת.
נפטר לפני כמה שעות מהקורונה.

היינו מדברים מידי פעם, חולקים חוויות.
אבל מעולם לא סיפרתי עליו לאף אחד. והוא מעולם לא סיפר עלי.
כנראה שנינו התביישנו באבא שלנו. 

הוא היה אמור להגיע לארץ באוגוסט. הוא החליט שהוא רוצה פעם אחת בחיים שלו לדעת מה זה קיץ עם גופיה ושורט. אני צחקתי ואמרתי לו שכאן גם בחורף הוא ילך עם גופיה ושורט, והוא אמר שאני כנראה צודק.

עדין לא הספקתי לספר לאחותי עליו. היא יודעת שיש (היה) מישהו בשם סטס שאיתו הייתי מדבר רק רוסית.

אנשים אומרים "לי זה לא יקרה". 
אז זה קורה. וזה קורה ובענק.

זה ישמע נוראי שמצד אחד אני כמעט מאושר שלא יצא לי לראות אותו? שלא יצא לי באמת להקשר אליו?

כי לא כואב לי, ואני לא עצוב.
רק מרגיש פספוס והרגשה כללית של סעמק.

מת לי אח שמעולם לא באמת הכרתי.זין.

מי יודע, אם לא המצב אולי באוגוסט הייתי נכנס לעמוד עריכה הזה ורושם על חוויה בחוף ים, על זה שהייתי צריך לכפר על הרוסית השבורה של אחותי ולתרגם לה לעברית את מה שהיא לא הייתה מבינה ברוסית. ולתרגם אותה בשבילו.
אולי הייתי רושם על זה שיש לי עוד אנשים בעולם חוץ מאחותי הקטנה.
שיש לי מישהו לדבר איתו ולבקש ממנו עצה או דעה או אפילו עזרה. שלא כל העולם מונח נטו על הכתפיים שלי.

הוא היה צריך להגיע לכאן באוגוסט, לימודי רפואה בבן גוריון בנגב. 

זה למה פרסמתי דווקא את השאלה ההיא בפוסט הקודם שלי.
הדרך הדפוקה שלי לצעוק לעולם שאלות שאני לא באמת יודע איך לשאול. 

עניתי על רוב השאלות מהחוברת תרגול.
אבל השאלה הספציפית ההיא, אני לא מוכן לענות עליה.

איזה כיף שיש קינג למצבים כאלה.

משהו טוב בקורונה: אני מעשן כל יום כל היום.
משהו רע בקורונה: אני מעשן כל יום כל היום. אה כן, ואחי מת.

מוזר, אתה לומד להעריך משהו, לרצות משהו, רק אחרי שהעולם צוחק לך בפנים ולוקח את זה ממך.
כמו שהעולם צחק לי בפנים כשהוא לקח ממני את אמא שלי לפני שנה וקצת. דווקא אחרי שהקשר שלנו סוף סוף התחדש אחרי שנים של נתק.
כמו שהעולם לקח ממני את האבא החורג שלי. למרות שמעולם לא הסתדרתי איתו, הוא עדין היה זה שהיה יושב איתי בלילות ועובד איתי על שיעורי בית.
והוא זה ש/בא לאסוף אותי מהתחנה המרכזית אחרי שסוף סוף שחררו אותנו הביתה מצוק איתן. 
והוא זה שקנה לי את הכיסא גלגלים שאני משתמש איתו. יקר הזין הזה. משהו שלא היה כסף בשבילו, וגם אם היה לי באותו רגע, לא הייתי שוקל לקנות אותו כי הייתי בגישה של על הזין הכל ממילא.
כמו שהעולם לקח ממני הכל וממשיך לקחת ממני הכל.

רק שהעולם לא יקח ממני את אחותי הקטנה.
היא עדין לא בת 13.. היא עוד תינוקת מבחינתי. 
היא הדבר היחיד בעולם הזה שמונע ממני לסיים את הסרט קומדיה סוג ז' שנקרא החיים שלי.

עד היום היה לי אח.
ובעצם הוא מעולם לא היה, כי אני מעולם לא נתתי לו להיות שום חלק מהחיים שלי. אז איזו זכות יש לי בדיוק להתאבל ולבכות עליו? או להרגיש רע על זה? מי אני בכלל, אחרי כמעט שני עשורים בהם הקיום שלו היה ידוע רק לי ולאמא שלי?

ובכל זאת.

אני אפילו לא מצליח לחשוב על שום מילות הספד נורמליות והגיוניות. מה אני כבר יכול להגיד על מישהו שמעולם לא יצא לי לפגוש? אולי רק שהלוואי שהיינו מצליחים להיות משפחה למרות הפאק-אפ הענק שאבא שלנו היה. אחרי הכל, האמהות שלנו לא עשו שום דבר לא בסדר.
Shmock
25/03/2020 22:34
עישנתה חומר כ"כ טוב שבזכותו למדתה לכתוב הפוך?מה עישנתה בדיוק?

ווואלה באסה אחי.אין לי משהו מעודד להגיד לך.
רֵײזָא
26/03/2020 02:11
ואו
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון