עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
בן 25
אגוצנטר ומונוגלומן, כנראה אפילו לא בצחוק
גר באיזה חור נידח בארץ שלנו
יוצא יחידה קרבית ששיבשה לי את השכל
גר שלוש דקות מחוף הים
ואם מתישהו יהיה לכם מספיק משעמם, בבקשה:
Leon.sun19@gmail.com
חברים
שילהAnastasiaאחת שיודעתמיכלIM ALMs.death
נושאים
אמא  (1)

כלא חמישה כוכבים

22/05/2019 21:54
Lee.
כבר מזמן הבנתי שכל פלטפורמה בא רשמתי, הפכה במהרה למצעד המסכנות הפרטי שלי. 
זה כנראה נובע מהסיבה שב"עולם האמיתי", אני מצליח להרים הפקה מעולה של פסאד האומר שהחיים שלי מעולים, אין לי על מה להתלונן, אני הפסיכולוג של כולם ושל עצמי, ובואו תלמדו איך לאהוב את עצמכם ולהרים את עצמכם למעלה. 
בולשיט.
האמת היא שאני מרגיש כלוא, כבול באזיקים בלתי נראים והקאצ? אין לאף אחד בעולם הזה, מפתחות מהאזיקים שלי. 
אנשים מחזיקים ממני איזה סופרמן כל יכול, אבל הם לא מבינים שהכל זה מכח הנסיבות.
בעוד חודשיים וקצת אני אהיה בן 26, אני יתום משני ההורים, גר עם אחותי הקטנה שבדרך נס ועם עורך דין תותח, הבית משפט נתן לי משמרות מוחלטות עליה ואני האופוטרופוס הרשמי שלה על פי החוק, אני מצליח להרוויח מספיק כסף כדי לגור בדירה גדולה, עם שני כלבים בגודל של סוס פוני ממוצע כל אחד, אחות קטנה שנמצאת חצי צעד מגיל ההתבגרות, ורכב חדש מהנילון שקניתי לפני לא יותר מחצי שנה. 
וכל זה בדמות של בחור שתקוע בכסא גלגלים אחרי תאונת אופנוע לפני שנתיים ושלושה חודשים. 
אז למה בית כלא חמישה כוכבים?
כי ככה. אני לא רוצה שום דבר מכל זה. החלום הכי גדול שלי, זה להיות זרוק על איזה ערסל בדרום אמריקה אחרי שהרגע סיימתי טראק של שבוע וחצי, לחזור לארץ בעוד שנה ולגלות שיש לי בדיוק 78 אגורות בחשבון ולהגיד על הזין כי אני גר עם ההורים ואני יכול להיות על תקן גופה שמוציאה את הזבל החוצה פעם ביום לחודש - חודשיים הקרובים עד שאני אחליט שזהו אני חייב למצוא עבודה כי אני תפרן. 

מערכת יחסים, אחרי מה שהיה לי עם מעיין, אפילו לא מעניינת אותי. ודוגרי, איזו בחורה בגילי, אולי קצת קטנה או גדולה ממני, תרצה אותי בכלל להתחשב בעסקת חבילה שהיא תדפק איתה? 
לנוח אין לי אופציה, כי כל העולם של אחותי הקטנה מונח על הכתפיים שלי והשבת הזו אפילו לא מנסה להבין. לא מנסה לעזור בכלום. לא אכפת לה מכלום. 
החדר שלה זה טינופת, הציונים שלי בקושי עוברים, היא ניתקה קשר עם כולם, וכל מה שאני שומע ממנה זה סצינות שהרסתי לה את החיים.
פעם, כשהיא הייתה ילדה קטנה בגן והייתי מגיע לאסוף אותה עם מדים ונשק, היא הייתה רצה אלי קורנת מאושר ומחבקת אותי חזק חזק. 
הייתה בוכה כשהייתי יוצא מהבית, ויושבת אצלי בחדר שעות ומנסה להעתיק ממני איך מנגנים בגיטרה. 
פעם היא הייתה מתלהבת לכל הבנות בגן שאני אח שלה, ותמיד ביום הולדת שלי היא הייתה מכינה לי ציור. יש לי חמישה כאלה. ואני שומר אותם כאילו הם הדבר הכי יקר ביקום. 
היום כשאני דופק לה על הדלת לשאול אם היא רעבה ומה היא רוצה שאני אכין לה, היא פותחת את הדלת עם עיניים כבויות ועונה תמיד שהיא לא רעבה ושהיא לא רוצה כלום. 
היא אוהבת את בורן ופורגה, שני הכלבים שלי(שלנו) ורק דרכם, בדרך מעוותת כלשהי, אני מצליח למצוא דרכים לתקשר איתה.
היום היה לה יום הולדת 11, הבאתי לה מתנה שהיא זרקה לפח בחדר שלה. 
כאן נשברתי וכשהיא לא ראתה כי היא כבר הלכה לישון והיא לא שמה לב שהוצאתי את זה מהפח, ישבתי במטבח עם כוס קפה וסיגריה, ובכיתי. 
קשה לי.
אני רוצה לצרוח לשמים שקשה לי. רע לי כל כך.
אני כל כך מנסה ומתאמץ ופשוט כלום.
ואף אחד לא מבין שזה קשה לתפוס מקום של הורה. של שניים במקרה הזה. אבא שלה עזב קצת אחרי שאמא שלנו נפטרה, עם פסיכיאטר הוא הוכיח שהוא לא כשיר להיות הורה. 
גם כן... כאילו יכלתי לצפות למשהו אחר. 
למרות שכן ציפיתי. התפללתי אפילו שהכל יסתדר איכשהו.

יש שקט מופתי בבית.
הכלבים ישנים ואני עדין במטבח, עם אותה כוס קפה ועוד שניה מסיים את הקופסאת סיגריות.
ואני שומע אותה בוכה. 
ככה זה כל לילה. 
ושנינו כלואים נגד רצונינו כשאנחנו חפים מפשע. 
אחותי הקטנה, מתי תביני שאני לא נגדך ושכל מה שאני עושה, זה כדי לאפשר לך לפחות פיסה אחת קטנה של חיים שפויים?
edyaIM ALשילהDor Schneider
edya
22/05/2019 23:15
אני קוראת ממך (ואני מקווה שהבנתי נכון) שלשניכם יש מטען על הלב ואף אחד לא מוציא אותו החוצה...
אולי איזה יום כיף יעזור לכם להתחבר יותר .. אתם צריכים לדבר, לתקשר ולהוציא הכל.
לך תדע מה יושב לה על הלב, היא גם כן לא יודעת מה יושב לך על הלב.
שיח בוגר ופתוח יוכל לעזור.. חוויות משותפות גם כן..
והיי, היא בת 11.. היא בגיל ההתבגרות.. קח גם את זה בחשבון..
בהצלחה !
IM AL
22/05/2019 23:20
נשמע כמו חתיכת אחריות , וכמו שזה מתואר אתה לגמרי לבד!
פרט לבלוג אתה משתף מישהו בעולמך? מתייעץ במישהו ? נעזר במישהו ?
שילה
23/05/2019 19:19
קודם כל הסיפור חיים שלך מדהים, מגיל צעיר היית צריך לסחוב על הגב שלך כל כך הרבה עומס במקום לחוות מה שכל בחור צעיר חווה אתה בעל כורחך היית צריך להפוך ל"הורה" ולהיות חזק בשביל אחותך. זה ממש מעורר יראה וכבוד אליך. אני חושבת שאפשר להבין שכמו שלך קשה גם לאחותך הקטנה שעברה דברים לא קלים כמו נטישה ואובדן. אתה ודאי יודע שבגיל ההתבגרות כל התסכולים תמיד יוצאים, ולא יודעים להפנות אותם למקומות הנכונים- ואתה הבן אדם הכי קרוב לה שהיא יכולה להוציא עליך הכל כי היא יודעת שאתה תקבל אותה לא משנה מה. עם זאת, בגלל ששניכם עברתם הרבה דברים קשים בחיים שניכם צריכים לעבור טיפול, יכול להיות משותף או בנפרד. אתה צריך להסביר לה שאף אחד לא מושלם וגם אתה עושה טעויות לפעמים אבל מאוד משתדל להיות בשבילה. חשוב לערב את היועצת של בית הספר ומי שצריך. אי אפשר שכל העומס יהיה עליך. יש גבול. היא לא רואה את זה עכשיו, אבל אני בטוחה כשהיא תגדל היא תדע להעריך את מי שאתה בשבילה וכל מה שעשית למענה. כרגע היא לא מבינה עדיין כי היא ילדה.
Dor Schneider
24/05/2019 06:15
מדהים...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון