עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
בן 25
אגוצנטר ומונוגלומן, כנראה אפילו לא בצחוק
גר באיזה חור נידח בארץ שלנו
יוצא יחידה קרבית ששיבשה לי את השכל
גר שלוש דקות מחוף הים
ואם מתישהו יהיה לכם מספיק משעמם, בבקשה:
Leon.sun19@gmail.com
חברים
שילהAnastasiaאחת שיודעתמיכלIM ALMs.death
נושאים
אמא  (1)

אמא

06/02/2019 21:54
Lee.
אמא
"מי לצידי הולכת 
לאורך המסע 
עם כל חלום, עם כל מבט, 
אמא.

"שוב סליחה על הדילאי, אפילו שהפעם זה מוצדק!
אמא שלי נפטרה ביום חמישי האחרון וכל החודש שקדם לכך פשוט צעק לכולנו בפנים שזה עומד להגיע וכולם סרבו להאמין. 
אנחנו עכשיו יושבים תשעה ימים (אם את יודעת איך זה עובד אצל נוצרים). 
אני לא אמור להיות בטלפון, אבל הרגשתי שאני עומד לאבד את זה אם אני לא אמצא אינטרקציה כלשהי עם העולם החיצון, אז אני פשוט עובר עכשיו על כל האנשי קשר שלי או סתם אנשים שיצא לי לדבר איתם מתישהו ושולח להם הודעה. אז סליחה אם אני סתם נופל עליך עכשיו. 
אגב, הנתק לא אישי נגדך. פשוט איבדתי כל רצון שהעולם ידע לפחות בערך, איזה פאקט אפ אני והחיים שלי.

בכל אופן, מה איתך? מה חדש? 
מקווה שאצלך לפחות קרו דברים טובים."
הודעה ששלחתי עכשיו לפחות עשרה אנשים בתקווה עלובה שפחות אחד יענה.


*הבית של ההורים.. של בעלה של אמא שלי עכשיו, האלמן של אמא שלי. איך אני מגדיר אותו בכלל עכשיו? 
הוא בית מאוד מאוד קטן עם מעברים צרים במיוחד. המקום מפוצץ עד אפס מקום באורחים שהגיעו לחלוק באבל. 
אני בקושי מצליח לזוז בחופשיות עם הכיסא גלגלים המזדיין הזה בבית עכשיו. 


בא לי סלסולים בערבית. כמו אז בצבא לפני ארבע שנים. 
בלילה לפני מעצר. כשחוזרים ועובדים של מקת''גים, טקטיקות שונות, מסננים את הסדר של הלוחמים, מי יוצא אחרי מי מהזאב, מי נשאר לאגף. ומי נצמד אלי בפריצה לבית מהחוליית הסתערות. 
היה לי חייל בצוות, בחור דרוזי מהצפון, לימד אותי לסלסל בערבית כי הייתי "רוסי מידי" בשביל הפלוגה שלנו.
אז הייתי מסלסל ביחד איתו כל לילה בפינת עישון ובעיקר כל לילה לפני שעלינו על הזאב ויצאנו מהמוצב לעבר הכפר.


אני רוצה להיות חסר דאגות כמו אז.


לחזור להיות חייל בודד שעזב את הבית בגיל 18 וכמעט מצץ למג''ד שיתן לי את האפשרות להחשב חייל בודד חריג, רק כדי לא לראות שוב את אמא שלי ובעלה. 
רוצה לחזור להרגיש את השנאה הזו כלפינ. 
כי כל מה שאני מרגיש עכשיו זה ריק בחזה, שאני עומד להקיא אפילו שלא נכנס לגוף שלי כלום חוץ מקפה וסיגריות מיום חמישי האחרון. וכואב לי.


אותו חייל דרוזי תמיד היה שר את השיר הזה כשהיה רואה אותי, גם כדי לעצבן כי כולם ידעו אז מה הייתה דעתי על אמא שלי. וגם כדי לזרוע לי קצת מלח על הפצעים ולנסות להראות לי שאני טועה. הוא תמיד הצליח אבל הוא לא יודע את זה. הוא גם לא יודע למה הוא היה מטרה קלה לעצבים שלי ולסיבה שהוא כמעט היחיד שהיה חוטף ממני אוטובוסים ביציאה וימים ביציאה. 
  
הדסedyaIM AL
edya
06/02/2019 22:53
מצטערת לשמוע על אמא שלך...
ולא ידעתי שנוצרים יושבים תשעה ימים..
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון