עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
בן 25
אגוצנטר ומונוגלומן, כנראה אפילו לא בצחוק
גר באיזה חור נידח בארץ שלנו
יוצא יחידה קרבית ששיבשה לי את השכל
גר שלוש דקות מחוף הים
ואם מתישהו יהיה לכם מספיק משעמם, בבקשה:
Leon.sun19@gmail.com
חברים
שילהAnastasiaאחת שיודעתמיכלIM ALMs.death
נושאים
אמא  (1)

למה

02/04/2018 21:17
Lee.

אם קשה לי? כן. ומאוד. אני מנסה לשכנע את עצמי שכבר התרגלתי ושאני בסדר עם העובדה שזה מה שיש ועם זה ננצח. אבל דיינו? אני רחוק מזה. אני עדין מתפלל כל לילה מחדש להתעורר בבוקר ולגלות שהכל היה פשוט חלום מאוד רע. 

אני פרנואיד 24/7 לגבי כל דבר קטן. בין אם זה לא לפשל בעבודה, לא לפשל עם הבן של ארוסתי, לא לפשל עם אחותי הקטנה, לא לפשל בשגרה היומ-יומית, לא לפשל עם ארוסתי. 

אם קורים מצבים שבא לי להסתכל על עצמי במראה ולצחוק ממה שאני רואה? כמעט תמיד. קשה לי בתפיסה שלי, להאמין שבאמת החיים שלי לא בפח ומה שחסר לי זה רק לדפוק לעצמי כדור בראש ולסיים הכל. 

למה אני תמיד מדבר על מה שהיה לי בצבא, על מי שהייתי אז? כי אני מוכן לתת הכל כדי לחזור להרגיש משהו מעבר לכשלון. 

כשאתה מפקד טירונים, סמל שלהם, אתה אוטומטית הופך לדמות הנערצת עליהם לתקופה של 7 חודשים. וזה לא משנה אם אתה חרא או לא ואם מצצת למג"ד שיתן לך את התפקיד או שבחרו אותך בפינצטה והחליטו שאתה הכי טוב ומתאים. 

אתה מקבל 24 ילדים, והמטרה שלך להפוך אותך ללוחמים. לכאלה שלא יחטפו סכין בצוואר מאיזה מחבל במחסום חיזמא. לכאלה שידעו לכבד, להודות בטעויות, שידעו ללמוד. שיהיו להם הביציים לעמוד מול הממונים עליהם ולהצביע על הטעויות שלהם, שיהיו עם ראש פתוח. להפוך 24 נערים מטומטים שעד לפני יומיים ביקשו מאמא פתק שהם לא באים לבית ספר, ל24 אחים שלעולם לא יחשבו על לעקוץ גימלים ככה סתם בידיעה מוחלטת שזה ידפוק את מי שישן במיטה לצידם. 

המחוייבות הבלעדית שלך, היא לבנות להם בסיס מספיק עמיד וחזק. כזה שלא יתמוטט גם תחת הלחץ הגדול ביותר שניתן לדמיין. 

אני הייתי הדמות הזו. 

ובמבט לאחור אני יכול להגיד בבטחה שהצלחתי. 

וביום שגזרתי חוגר, הלכתי לעזאזל.

כבר לא היה לי מה שיחזיק אותי קצר. מאופס. לא היו את האנשים האלה שידעתי שאסור לי לפשל כי אחרת זה יפגע בהם ישירות. 

טבעתי בעולם של "שיט מה עכשיו" ואיבדתי את זה.

 

אין לי בעיה עם זה שמצביעים על הטעויות שלי עם שלטי ניאון זוהרים. מגיע לי.

אבל אני עובד קשה כדי לנסות לפחות לתקן את זה מבלי להעמיד פנים ולראות את העולם דרך עדשות ורודות.

הדסedya
אחת שיודעת
03/04/2018 07:59
אני חושבת שאתה לא צריך לדאוג אם אתה מפשל עם ככ הרבה אנשים
אפשר לפשל לא לזרוק הכול כמובן אבל לטעות כולם יכולים וזה לא מעיד שאתה אדם פחות מוצלח
אני חושבת שאתה ככ רוצה לחזור עם הזכרונות לטירונים שלך כי זה מי שהיית פעם המפקד הזה נמצא גם היום בפנים והוא לא יודע איך לצאת אולי הוא לא יכול
אבל זה מי שהיית פעם.
אתה מלמד את הטירונים שלך להיום גיבורים לא לפחד
להסתכל למוות בפנים ולהגיד "זיין אני לא מפחד"
אבל לא חייב שמול החייל יהיה מחבל או ערבי או שזה יהיה בזמן מלחמה.

אתה מלמד אותם בראש ובראשונה לעמוד מול החיים שלהם הקשים .
להבין שהחיים האלו שווים הכול מצד אחד לשמור על החיים של החבר שלהם שלידם לשמור על החיים שלהם יש אנשים שרוצים שהם יחזרו משדה הקרב.
אמאות ארוסות ילדים וכ'ו .

מצד שני הם לא מפחדים לא ממחבלים ולא מהחיים ואם צריך הם יעשו הכול.
אלו גיבורים.

ואתה גיבור, אתה זה שלימד אותם את זה לא לפחד ממחבל ולא לפחד מהחיים
לשמור על עצמך ועל חבר שלך כמו על כפפה ממשי
יש לך ארוסה שאוהבת אותך.
בטוחה שיש לך משפחה וחברים שאוהבים אותך
ילד שאוהב אותך כאילו אתה אבא שלו ובעזרת השם עוש ילשים משלך.
אחת שיודעת
03/04/2018 08:00
הטירונים פעם העריצו אותך. היום אני :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון